אחוז ההתחסנות באירגון כראי לשיטת הניהול

מאת: טל גולן

ללא ספק, שנה מאתגרת עברה על כולנו. ואולי האתגר הגדול מכולם הוא ניהול במציאות בה מדי כמה שעות או ימים אנו נתקלים באתגר משמעותי, חדש ובלתי צפוי.

בימים אלה, של שלהי מרס 2021, האתגר הניהולי הכבד התורן הנו- איך גורמים למקסימום עובדים להתחסן מקורונה.

מצד אחד, אנו בנקודה היסטורית. זו הפעם הראשונה בה הצליחה האנושות למצוא, בזמן אמת, חיסון למגיפה עולמית משתוללת המפילה מיליוני קורבנות. מצד שני, רבים כל כך, מטעמים רבים כל כך, אינם מעוניינים להתחסן. ואם כבר תמורות מהפכניות, אי אפשר שלא להתייחס למורכבות הניהול בתקופה בה לא ניתן לכפות מאומה על איש, והא לך אתגר ניהולי משמעותי.

כל מנהל עמו שוחחתי בשבועות האחרונים, העמיד את אתגר החיסונים, בחלקת האלוהים הקטנה שלו, כראשון במעלה. אבל איך גורמים לאנשים לעשות משהו כשהחוק אוסר עליי להשתמש ב"שרירים" הניהוליים בהם אני מורגל?

הנחמות האישיות שמצאתי במפגשים הללו נבעו מהחלוקה בין מנהלים עמם אנו עובדים, המורגלים בגישה אשר אנו מכנים bottom up, כלומר גישה המעצימה את הכפיפים ומגרה אותם לבוא לידי ביטוי כענין שבשגרה; לבין מנהלים המורגלים בגישת הtop down, המורגלים להורות מלמעלה.

לא מקרי בעיניי שהיו אלה הארגונים המנוהלים Bottom up (מבין אלה שדגמתי. בעיקר מפעלים) שהצליחו לבטל קפסולות, לשוב לאכול בחדרי האוכל ולחזור ליתר השגרות השפויות של לפני הקורונה. ארגונים אלה מתאפיינים בשתי תכונות שאינן מובנות מאליהן. המנהלים בחברות אלה מיומנים בשימוש בכלים לגירוי ועידוד השטח לבוא לידי ביטוי; והעובדים בהן מורגלים לחפש באופן שוטף "איך אני יכול לתרום באופן אישי ליעדי הארגון הגדולים?".

מבין המפעלים שדגמתי הרקיעו אחוזי המתחסנים, במפעלי הbottom up, בתוך פחות מחודש (!) מפתיחת קמפיין ההתחסנות, למעל מ- 95%.

בהצלחה ובריאות לכולם!

 

השארת תגובה